גמאני רצה, ומה אתכן?

גמאני רצה, ומה אתכן?

יוזמה פרטית שקמה בנס ציונה הפכה לפרויקט ארצי של קבוצות ריצה לנשים בלבד, שמטרתן לסייע למתמודדות עם סרטן השד במאבק מול המחלה ועידוד המודעות לגילוי מוקדם שלה

 

אבי יופה


מיזם חברתי-ספורטיבי שיצא לדרך בסוף השנה שעברה בנס ציונה התפשט במהרה במרחב הווירטואלי, וגם בשטח, והפך לשם דבר בקהילת הרצים המקומית. מדובר בפרויקט גמאני רצה עליו מנצח עמרי פדהצור.

עמרי, מהנדס ומאמן ריצה, הוא המאמן של קבוצת גמאני רצה בנס ציונה.
מדובר בקבוצה שמיועדת לנשים המתמודדות עם סרטן השד על כל שלבי המחלה: החל מהחולות, דרך אלו שנמצאות בשלבי הטיפול ומחלימות ועד לנשים שסיימו את השלב האקוטי של הטיפולים וממשיכות בנטילת תרופות.


"המיזם היה חדשני ופנה בהתחלה רק לנשים בנס ציונה, עד שהוא תפס תאוצה והחלו להגיע לקבוצה שלנו גם מרחובות, מראשון לציון, ממזכרת בתיה, מחולון ועוד", נזכר עמרי.
"ראיתי שיש ביקוש וחשבתי שיהיה שווה להפוך את הרעיון לפרויקט ארצי.
פניתי לחבר, מאמן ריצה, שפתח שלוחה נוספת של גמאני רצה בבאר שבע.
שבוע לאחר מכן נפתחה קבוצה באור יהודה ואז הגיע השיטפון".


השיטפון שעליו מדבר עמרי עומד, נכון להיום, על 1,000 נשים בגילי 26 עד 73 שרצות בכ-40 קבוצות ריצה ברחבי הארץ מדרום עד צפון דרך הים, אזור השרון, תל אביב ועוד.
הקבוצות מובלות בידי מאמנים שעושים זאת בהתנדבות ומתוך מטרה אחת: לאחד את הכוח הנשי כדי לתת תקווה למתמודדות עם המחלה.


"בכל 24 שעות נפתחה עוד קבוצה", אומר עמרי.
"כשתנאי הסף היו מאוד פשוטים: מאמן מתנדב שקיבץ סביבו קבוצה של נשים.
התחברנו עם קהילות פייסבוק מתאימות כמו 'גם אני מתמודדת עם סרטן השד', והן עזרו לנו מאוד לצמוח. עכשיו הקבוצה הזו בפייסבוק, לצד אחרות, עוסקות לא רק בקידום המודעות לגילוי מוקדם של המחלה אלא גם בעידוד פעילות גופנית וחברתית, מתוך הבנה שהיא טובה לכל ההיבטים הבריאותיים החל משמירה על משקל תקין ועד לאיזון רמות הסוכר בדם".


עמרי מספר על עדויות מהשטח של נשים שמתאמנות ומודות שתופעות הלוואי שסרטן השד מביא עמו הולכות ופוחתות משמעותית.
ברשות עמרי וחבריו גם מחקרים שבוצעו בעולם, לפיהם ההשפעה של ריצה על נשים המתמודדות עם סרטן השד עשויה להיות דרמטית.

"במידה שאישה שחלתה בסרטן השד תתחיל ללכת, היא עשויה להפחית את הסיכון שלה לתמותה ב-4.6 אחוזים", מגלה עמרי.
"אם אותה אישה תתחיל לרוץ היא תפחית את הסיכון שלה למוות ב-87 אחוזים.
כמה היא צריכה לרוץ? 1.8 עד 3.6 ק"מ בממוצע ביום.
אם היא תעבור את המכסה הזו, הסיכון שלה לתמותה יפחת כבר בלמעלה מ-95 אחוזים".

כחלק מעידוד המודעות לגילוי מוקדם של סרטן השד החליטו בגמאני רצה לצבוע את הרשת בוורוד, תרתי משמע.
ואכן, כל מי שנכנס לפיד שלו בפייסבוק או באינסטגרם בתקופה האחרונה, לא יכול לפספס את תמונות המוני הרצים עם חולצות ורודות עליהם וציון הק"מ שעברו ואותם הקדישו לאנשים מסוימים.

"הבנו שחודש אוקטובר יהיה מיוחד בגלל הקורונה ומציאות הסגר, והחלטנו לצאת בקמפיין חסין קורונה שנוכל לקיים בכל הארץ", מספר עמרי. "לרצים למרחקים ארוכים יש תיאבון אינסופי לריגוש הגדול הבא, אז החלטנו לתת להם את הריגוש ולבקש מהם לתרום את הק"מ שלהם כדי להקיף את כדור הארץ בריצה. יש כאן גיוס המונים של ק"מ כשהדרישה היא: צאו לריצות שלכם, הצטלמו בסיום בפריט לבוש ורוד ותעלו תמונה לרשתות החברתיות עם תיוג שלנו. תכננו שהקמפיין הזה יהיה ויראלי, והוא בהחלט הפך ויראלי. כל כך ויראלי, שאפילו הרץ אליוד קיפצו'גה, שיאן העולם במרתון והאדם הראשון בהיסטוריה שרץ מרתון בפחות משעתיים, העלה קמפיין משלו לרשת שביקש להקיף את כדור הארץ בריצה כדי לעודד ילדים לפעילות גופנית".


האשטאג: #גמאני_רצה


האשטאג הקמפיין: #מקיפים_את_כדור_הארץ_בריצה


צילום:גמאני רצה